תומר יבוא ושווק מוצרי מזון (1983) בע"מ נ' אגבריה

פסק דין

רקע

ראשיתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר על סך 32,314 ₪ אשר הוגשה על ידי תומר יבוא ושיווק מזון בע"מ (להלן: "החברה" או "התובעת"). בתאריך 01.01.2009 הגיש הנתבע, מחמוד אגבריה (להלן: "הנתבע" או "מחמוד") התנגדות לביצוע השטר ובקשה לעיכוב הליכים.

בהחלטתה מיום 03.01.2009 הורתה כבוד הרשמת ג. ג'בארין-כליפה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבע וקבעה דיון בבקשה ביום 06.05.2009, במסגרתו ניתנה לנתבע רשות להתגונן, בהסכמת הצדדים, והנתבע חויב בתשלום הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪, לפי תוצאות ההליך העיקרי.

התיק הועבר לדיון בפניי בסדר דין מהיר. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מנכ"ל החברה, מר קימלוב דורון (להלן "דורון") וכן תצהיר מטעם אזולאי שלמה (להלן: "שלמה") ששימש כסוכן מכירות אצל החברה.

בדיון שהתקיים בפניי העידו המצהירים מטעם התובעת, דורון ושלמה. כן העיד הנתבע בעצמו. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים בתמצית

התובעת הינה חברה העוסקת בייבוא ושיווק מוצרי מזון. הנתבע הוא בעל עסק לשיווק מוצרי מזון בעיר אום אל פחם.

נטען בתביעה, כי בין הצדדים היו קשרי מסחר, במסגרתם רכש הנתבע מהחברה מוצרים שונים במהלך שנת 2008. להבטחת תשלום חובותיו כלפי התובעת בגין הרכישות הנ"ל, חתם הנתבע על שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ והתחייב לפירעונו (נספחים א' ו- ב' לתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת). לגרסת התובעת, החברה סיפקה לנתבע את הסחורות בהתאם להזמנותיו ולשביעות רצונו, כפי שעולה מחשבוניות המס והקבלות שצורפו לתצהיר התובעת (נספחים ג' ו- ד'). בגין הרכישות הנ"ל נותר לנתבע חוב לחברה בסך של 36,813 ₪ שלא שולם, כאמור בכרטסת הנה"ח של הלקוח שצורפה כנספח ה' לתצהיר התובעת. עוד נטען, כי הנתבע אף הפקיד בידי החברה מספר שיקים לפירעון חובותיו, אך הם חוללו מחמת העדר כיסוי (נספח ו' לתצהיר התובעת). משלא עמד הנתבע בהתחייבויותיו לתשלום החוב, ולאחר שפניותיה של התובעת אליו לצורך תשלום החוב לא נשאו פרי, היא הגישה את שטר החוב עליו חתם הנתבע בתחילת ההתקשרות, לביצוע בהוצל"פ, וזאת לאחר שמילאה בו את הסכום 32,314 ₪.

התובעת מכחישה מכל וכל את טענת הנתבע, לפיה קיבלה ממנו כספים במזומן תחת השיקים שחוללו וטענה, כי כל טענותיו של הנתבע בהקשר זה נשמעו לראשונה רק לאחר שנדרש לשלם בעבור הסחורה שרכש. ככל שעומד הנתבע על טענת התשלום במזומן, עליו הנטל להוכיח זאת.

עוד נטען, כי חשבונו של הנתבע בבנק הוכרז כחשבון מוגבל והנתבע הוכר ע"י הבנק כלקוח מוגבל חמור וזאת עד ליום 08.07.2010 (סעיף 14 לתצהיר התובעת).

בתצהיר העדות הראשית מטעם שלמה, נכתב כי שלמה היה בקשר שוטף עם הנתבע, כנציג מטעם התובעת, לגבי הסחורות שנרכשו על ידו. בתצהיר זה נכתב, כי מחמוד מעולם לא מסר לשלמה כספים במזומן על חשבון החוב, כי הלה מסר לידיו שיקים בלבד וכי כל שיק שהתקבל לידיו של שלמה מאת הנתבע הועבר ישירות לתובעת.

אל מול גרסה זו, עומדת גרסתו של הנתבע, כפי שצוינה בתצהיר העדות הראשית מטעמו (צורף להתנגדות לביצוע שטר). הנתבע לא הכחיש קיומם של יחסי מסחר בתקופה הרלוונטית ורכישות מוצרים מהחברה. הנתבע אף אישר את מתן השיק נשוא התובענה כשטר ביטחון, אך טען טענת "פרעתי". לטענת הנתבע, בתחילת ההתקשרות הוא נהג לשלם לתובעת עבור רכישת המוצרים במזומן ובשיקים דחויים. אך, לשיטתו, בהמשך הוא שילם לתובעת את מלוא התמורה במזומנים בלבד, לאחר שחלק מהשקים שמסר חוללו, וכיום הוא אינו חב מאומה לתובעת.

ולראיה - התובעת החזירה לידיו חלק מהשיקים לאחר ששילם את תמורתם במזומן ונציג הנתבעת אף קרע את שטר הביטחון אל מול עיניו של הנתבע (סעיפים 8 ו- 10 לתצהיר הנתבע). לתמיכה בטענה זו צירף הנתבע העתק מ-5 שיקים שנמסרו לתובעת והוחזרו לידיו לאחר שחוללו ושולמה תמורתן המלאה על ידו במזומן (נספח א' לתצהיר הנתבע).

טענות הצדדים בסיכומים

בסיכומיה טענה התובעת, כי נטל ההוכחה בתביעה שטרית כגון דא, מוטל על שכמו של הנתבע להוכיח, כי הוא אינו חייב על פי השטר. לעומת התובעת שהביאה ראיות פוזיטיביות להוכחת יסודות תביעתה, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות, חשבוניות, קבלות ועדויותיהם של דורון ושלמה, לא הביא הנתבע ראיות להוכחת פירעון החוב ; הוא לא ידע לפרט סכומים, תאריכי ומועדי תשלום; לא צירף מסמכי הנה"ח מטעמו, קבלות או כל מסמך בכתב אחר להוכחת טענותיו. חרף האמור בתצהירו, כי יש לו עדים להוכחת טענותיו, נמנע הנתבע מלהביאם למתן עדות בביהמ"ש. עוד מפנה התובעת בסיכומיה לסתירות שנפלו בגרסת הנתבע אשר טען תחילה בתצהירו, כי מסר לתובעת כספים במזומן לאחר שההמחאות שמסר חוללו, בעוד בחקירתו הנגדית הסתבר כי תחת ההמחאות שחוללו מסר הנתבע לתובעת המחאות חלופיות המשוכות ע"ש לקוחותיו. לטענת התובעת, גם המחאות אלו לא כובדו והנתבע נותר חייב לה על פי כרטסת הנהלת החשבונות את סכום התביעה. לפיכך, מבקשת התובעת כי בית המשפט יורה על קבלת התביעה במלואה.

בסיכומיו טוען הנתבע, כי התובעת כשלה בהרמת נטל ההוכחה המוטל עליה. לשיטתו, כבכל תביעה אזרחית, גם בתביעה שטרית הנטל להוכחת מרכיבי התביעה מוטל על שכמה של התובעת, וזו לא עמדה בנטל זה.

לטענת הנתבע, התובעת לא הוכיחה את הבסיס העומד מאחורי שטר החוב, כאשר על פי הכרטסת שצירפה מדובר, לכאורה, בחוב בסך 36,813 ₪, בעוד שהסכום שננקב בשטר החוב שצירפה התובעת בתביעה דנן הינו סכום שונה העומד על סך 32,000 ₪. לשיטת הנתבע, הפער בין הסכום הנקוב בשטר החוב לבין סכום החוב המופיע בכרטסת התובעת מעיד על העדר אותנטיות של כרטסת התובעת ומחזק את טענת הנתבע, כי שולמו לתובעת כספים אך אלה לא נרשמו ולא מצאו את ביטויים בכרטסת שלה. לפיכך, לא ניתן לבסס על כרטסת זו ממצאים.

עוד טוען הנתבע, כי בעדויות התובעת נתגלו סתירות מהותיות הנוגעות לתאריך החתימה על השטר, סכום החוב, אספקת הסחורה לאחר חילול השיקים והחזקה בשטרות שלא נפרעו. בנוסף לאמור, נטען כי התובעת לא הביאה את כל העדים הרלוונטיים לגרסתה, כך מעדותו של מנהל התובעת עולה, כי הוא אינו בקיא בפרטי התביעה ; אף עדותו של שלמה לא תרמה לבירור השאלה הכיצד נקבע סכום החוב ; וכי שני העדים דורון ושלמה, כאחד, הפנו בתשובותיהם להנהלת החשבונות של החברה. בנוסף לא הובאו לעדות הנהגים שסיפקו סחורה לנתבע, כאשר מדובר בעדים שבשליטתה המלאה של התובעת, שזהותם ידועה לה והם עדיין מועסקים בשירותיה. משלא הובאו עדים אלה, כאמור, למתן עדות בביהמ"ש יש לזקוף זאת לחובתה של התובעת, מאחר והיא זו שאמורה לשאת בנטל הראיה.

מכל הטעמים הללו, טוען הנתבע שדין התביעה להידחות.